מרגלית שלי היא אמנית ומחנכת ישראלית, שעבודותיה חוקרות את הקשר העמוק בין זיכרון, זהות ונוף. היא נולדה בגאבס, תוניסיה, בשנת 1951, ועלתה לישראל בגיל שש. משפחתה השתקעה בנגב – אזור שהפך לחלק בלתי נפרד מעולמה האישי והאמנותי.

מרגלית היא בעלת תואר שני בתרבות ספרד של ימי הביניים מאוניברסיטת אלקלה שבספרד, שם התמקדה בתרבות יהדות ספרד. את לימודי האמנות שלה החלה במרכז לאמנויות חזותיות של המכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע, ובמשך שנים רבות שימשה שם כראש המחלקה וכרכזת המסלול האקדמי לאמנות חזותית. לאורך למעלה משלושה עשורים לימדה אמנות בבתי ספר ברחבי הארץ, ניהלה את מגמת האמנות והעיצוב בתיכון רמות בבאר שבע, וליוותה דורות של תלמידים ואמנים בתחילת דרכם.

שלי היא חברת אגודת הציירים והפסלים בישראל, והציגה את עבודותיה בתערוכות רבות בישראל, באירופה ובארצות הברית. בשנת 2000 נבחר האתר שלה על ידי משרד החינוך לייצג את ישראל במסגרת פרויקט NETDAV לחשיפה חינוכית בינלאומית.

עבודתה האמנותית של שלי משלבת טכניקה אקדמית עם שפה פיוטית ואקספרסיבית. היא יוצרת בעיקר בצבעי מים, שמן ואקריליק, וחוזרת שוב ושוב לנושאים של ילדותה בתוניס, המורשת היהודית, ונופי היומיום של הדרום הישראלי. בציוריה מופיעים פריטים טעונים בזיכרון ובסמליות – תכשיטים, בגדים רקומים, שטיחים, וכלים טקסיים – כולם מועלים אל הבד בעזרת חזרתיות, שכבות, וטקסטורה עשירה.

האמנות שלה מושפעת הן מהאמנות האסלאמית והן מהמסורת המערבית. הקומפוזיציות שלה צפופות, מרובדות, ונושאות איכות אריגית – כמו רקמה ללא התחלה או סוף – המביעה את המחזוריות שבזיכרון התרבותי.

חיבורה של שלי לנגב הוא ישיר, קיומי ואינטימי. הנוף המדברי, צבעיו הרכים, הצמחייה העמידה, וסימני ההיסטוריה הנגלים באבנים, עלים ודרכי עפר – כולם מוצאים את דרכם אל ציוריה, כסמלים של קשר בין אדם למקום, בין עבר להווה.

עבודתה של מרגלית שלי היא הרבה מעבר לאסתטיקה – זו יצירה שהיא גם תיעוד, גם שירה, וגם בית לשייכות.